זיכרון 

עבודה בנושא הזיכרון במסגרת הלימודים שלי במכון אדלר 

הנושא שבחרתי לכתוב עליו הוא הזיכרון, זה לא פלא שבחרתי לכתוב על הזיכרון.

הזיכרון משמש לי כתחליף לראייה שאבדה לחלוטין, הוא מאפשר לי לתפקד וליהנות מהחיים, גם מבלי לראות את הנעשה. 

למעשה, הזיכרון בשבילי הוא עולם ומלואו, הוא מחבר לי את כל שאר החושים,את שאר הראיות למשהו שלם יותר, כתחליף לחוש הראייה  לראיית הראייה החיצונית שאבדה לחלוטין. 

הזיכרון הטוב שבי, מאפשר לי לתפקד ולחיות ככל אדם על אף העיוורון החזותי. 

העבודה מחולקת לחמישה חלקים: 

החלק הראשון עוסק ממש בקצרה בתיאוריה האדלרינית והזיכרון. 

החלק השני עוסק בשלושת שלבי פעולת הזיכרון,

רכישה אחסון ושליפה. 

החלק השלישי עוסק בספריית הזיכרון, המאוכסנת בדיסקט האנושי. 

החלק הרביעי עוסק באותיות שמרכיבות את המילה זיכרון וחשיבות כל אחת מהן, 

על הזיכרון בכללותו. 

החלק החמישי עוסק בזיכרון בגיל השלישי. 

בחלק הרביעי והחמישי הוספתי בהם דוגמאות משל עצמי, כאדם שאינו רואה. 

התיאוריה האדלרינית והזיכרון 

כפי שאדלר אומר, אנחנו יצור הוליסטי, שבו הנפש והגוף מהווים ישות אחת ויחידה. 

הגוף אינו מסוגל לתפקד ללא הנפש, שהיא למעשה הדלק שמניע את הגוף שלנו. 

לזיכרון יש תפקיד רב חשיבות, בהפעלת המערכת כולה לטובה או לרעה. 

טיב הזיכרון מושפע משני עקרונות שמופיעים בתיאוריה האדלרינית, שהם חופש הבחירה והסובייקטיביות.  

מה שאנחנו בוחרים לזכור, מוצא לעצמו מקום אכסון נרחב יותר בדיסקט האנושי, מה שנבחר שלא לזכור, לא יכנס ולא יתאכסן בדיסקט האנושי. 

לגבי הסובייקטיביות, כל אחד מאיתנו הוא יצור ייחודי, כל אחד מאיתנו זוכר בדרך ייחודית משלו. 

אם נבקש מקבוצת אנשים כלשהי, לתאר אירוע שהם חוו במשותף, נראה שלא יהיה זיכרון שיידמה במאת האחוזים למשנהו. 

שלושת שלבי פעולת הזיכרון 

פעולת הזיכרון נעשית בשלושה שלבים. 

השלב הראשון, הוא  שלב קליטת המידע, רכישת המידע בזיכרון. 

השלב השני, עיבוד המידע ואכסון המידע בדיסקט האנושי. 

השלב השלישי, שליפת המידע מהדיסקט האנושי. 

למען זכירה טובה של שלושת שלבי פעולת הזיכרון, נכניס אותם לראשי תיבות,  בשם רא"ש, רכישה אכסון שליפה. 

בכל אחד משלבי הזיכרון, אפשר להוסיף מילים שמתחילות באותה האות, הקשורות לקורה במוח   באותו השלב. 

לשלב הרכישה מצאתי שלוש מילים הקשורות לקורה בשלב הרכישה. 

המילה הראשונה, "רצון" הרצון לזכור מידע כלשהו להירכש בזיכרון, ככל שנרצה יותר לזוכרומידע כלשהו, כך נאכסן אותו במקום נגיש יותר בדיסקט האנושי. 

המילה השנייה, "רענון" ככל שנרענן יותר ויותר את המידע הנרכש, כך הוא יהיה יותר נגיש לשליפה. 

המילה השלישית, "רגשות" ככל שהמידע הנרכש מלווה במשמעות ריגשית רבה יותר, יכולת רכישת המידע תהיה טובה יותר.

לרגשות יש מקום מאד משמעותי בקליטת המידע ברכישת המידע,מצד אחד הן יכולות לעזור רבות ברכישת המידע, מצד שני הן גם יכולות לעכב או למנוע את רכישת המידע בזיכרון. 

לשלב האכסון מצאתי שתי קבוצות של מילים, הקשורות להקורה בשלב של עיבוד המידע, של איכסוןהמידע בדיסקט האנושי. 

קבוצת המילים הראשונה, "ארגון וסדר" ככל שמחסן ספריות הזיכרון בדיסקט האנושי,  מאורגן ומסודר יותר, זה מביא לנגישות רבה לאותו המידע ולשליפה טובה ומהירה יותר מהדיסקט האנושי.

קבוצת המילים השנייה, "אהבת המידע הנכנס לזיכרון" ככל שנאוהב לזכור מידע כלשהו, כך נציב אותו במקום נגיש יותר בדיסקט האנושי בזיכרון. 

למשל אנשים שאוהבים ונמשכים לתנ"ך, יכולים לשלוף מזיכרונם פסוקים מהתנ"ך ומהיכן הם מופיעים בתנ"ך. 

  לשלב השליפה, אפשר להוסיף את המילה "שימוש" השימוש שנעשה עם המידע, שנרכש ואוכסן בזיכרון. 

ספריית הזיכרון 

למעשה פעולת הזיכרון מתחילה מרגע הגיענו לאוויר העולם, בתחילת הדרך כמעט ולא מופיע מרכיב השליפה. 

בתקופה הראשונה בחיינו אנו בונים את הספריות בדיסקט האנושי, את החומר והמידע שנכנס לזיכרון אנחנו מתייקים בספריות ובתתי ספריות. 

את המידע הנכנס לזיכרון אנחנו מארגנים בחמש ספריות מרכזיות. 

הספרייה הראשונה עוסקת בתחום האישי, בתוכה נמצא כל מה שעבר עלינו במשך ימי חיינו, דרך ימי הילדות, ימי הנערות, השרות הצבאי וכן הלאה. 

הספרייה השנייה עוסקת בתחום המקצועי, בתוכה נמצאים כל הפרטים והשלבים המקצועיים שאנחנו עוברים במהלך חיינו. 

הספרייה השלישית עוסקת בידע הכללי בכל תחום של ידע, יש בה תתי ספריות למיניהן. 

למשל, לידע בתחום הספורט יש תת ספריה משלו, לידע בתחום הספרות יש תת ספריה משלו וכן הלאה. 

הספריה הרביעית מכילה בתוכה, את כל מפות הדרכים, לכל מפה יש קובץ משלה.  

הספריה החמישית עוסקת בתחום התיפקודי, היא מחולקת לשתי ספריות משנה.

ספריית המשנה הראשונה מכילה בתוכה את פעולות תפקוד הגוף, כמו הנעת הרגליים בעת ההליכה, דרך האכילה ועוד. 

אנחנו יכולים לשנות את דרכי העשייה הגופנית, על ידי שינוי פעולת שרירי הגוף ואיכסונם בזיכרון. 

ספריית המשנה השנייה מכילה בתוכה את חמשת החושים, את חמשת הראיות, כאשר לכל חוש  לכל ראייה יש מדור משלו. 

בין שתי ספריות המשנה הללו קיים קשר הדוק, האחת משלימה את רעותה. 

הספריות הללו ניזונות לאורך כל ימי חיינו, מהמידע שנרכש ומתאכסן בתוכן,  מידע שאין בו ערך יותר נזרק מהזיכרון ומפסיק להתאכסן בספריות שנמצאות בדיסקט האנושי. 

האותיות שמרכיבות את המילה זיכרון וחשיבות כל אחת מהן 

לאורך כל העבודה מוזכר מושג הזיכרון. 

בהתבוננות במילה הכתובה, נראה שלכל אות ואות במילה זיכרון, יש ערך ומשמעות מרובה בפעולת הזיכרון בכללותו. 

האות ז' יוצרת את המילה זהות, הזהות של הזיכרון שעולה על פני השטח.    

האות י' יוצרת את המילה ידע, כל הידע הקיים באותו הזיכרון ואת המילה יכולת להשתמש בידע שנמצא באותו הזיכרון. 

האות כ' יוצרת את המילה כותרות, הכנסת הידע בכותרות מביא לכך  שהידע נעשה ליותר נגיש, ואת המילה כלים העוזרים לדעת היכן נמצא הידע. 

האות ר' יוצרת את המילה רצף, באיזה תדירות אנחנו משתמשים באותו הזיכרון. 

האות ו' יותרת את המילה ותק, אורך משך הזמן שאנחנו משתמשים באותו הזיכרון. 

האות נ' יותרת את המילים נסיון ונגישות. 

ככל שהשימוש בזיכרון נעשה לאורך זמן רב יותר וברציפות רבה יותר, כך הוא נעשה  ליותר ויותר שימושי והנגישות אליו יותר קלה טובה מהירה ויעילה. 

אתן דוגמא מעצמי כאדם שלא רואה לזיכרון כלשהו. 

זהות נושא הזיכרון, הנסיעה שלי ללימודים במכון אדלר, הנמצא ברמת אפעל. 

הזיכרון מכיל ידע רב של זכירת כמה מפות דרכים, ידע כללי של מספרי האוטובוסים שבהם אני צריך לנסוע, זמני היציאה של האוטובוסים מהתחנות ומיקום התחנות. 

לכל קטע מהדרך לרמת אפעל, יש לו כותרת משלו.

דרך הנסיעה לרמת אפעל מחולקת לארבע כותרות: 

הכותרת הראשונה, הדרך מקיבוץ דליה לתחנה המרכזית בחיפה. 

הכותרת השנייה, הדרך מהתחנה המרכזית בחיפה לרכבת צפון ברחוב ארלוזורוב בתל אביב. 

הכותרת השלישית, הדרך מרכבת צפון לרמת אפעל. 

הכותרת הרביעית, הליכה רגלית מתחנת האוטובוס שליד רמת אפעל למכון אדלר. 

לדוגמא, כלי שאני משתמש בו כאחד שלא רואה את הדרך שבה אני נוסע, אני יודע שבקטע הדרך מחיפה לתל אביב, בהישמע צלצול הפעמון הראשון להורדת נוסעים, זה סימן בשבילי שהאוטובוס הגיע להרצליה, מכאן קצרה הדרך לתחנת רכבת ארלוזורוב בתל אביב, שבה אני צריך לרדת מהאוטובוס. 

את הדרך הזאת אני עושה מזה שלוש שנים, בתדירות של פעם או פעמיים בשבוע, כיום הדרך הזאת חקוקה לי בזיכרון, גם אם מספר שבועות בקיץ איני עושה את הדרך הזאת.

אכן המיומנות הזאת, מאפשרת לי בתום פגרת הקיץ, לשוב ולעשות את הדרך הזאת באותה המיומנות שעשיתי את הדרך הזאת לפני כן. 

הזיכרון בגיל השלישי

כפי שאנחנו רואים לזיכרון יש משמעות רבה ביותר בתפקוד ובאיכות החיים, של כל אחד ואחד מאיתנו. 

כדי שהתפקוד ואיכות החיים שלנו יהיו במיטבם גם בגיל הזיקנה, עלינו לטפח את הזיכרון ללא לאות.  

כמו המערכות הגופניות האחרות, גם מערכת הזיכרון עם העלייה בגיל מתפקדת לאט יותר. 

למשל, בגיל שבעים לוקח לאדם יותר זמן להגיע ממקום למקום, מאשר בגיל שלושים. 

אותו הדבר קורה עם הזיכרון, "לספרנית בספריית הזיכרונות", לוקח יותר זמן בגיל שבעים להגיע לזיכרון כלשהו, מאשר לקח לה כאשר היינו בני שלושים. 

אם נהיה מודעים לכך, לא ניכנס לחרדות של אובדן הזיכרון, הזיכרונות יישלפו בקצב המתאים לגיל שבו אנחנו מצויים. 

כאמור ככל שהזיכרון יהיה במיטבו, כך נוכל לתפקד טוב יותר גם בגילאי הזיקנה. 

הדבר אמור לגבי כל גיל וגיל, הדבר מקבל יתר משמעות, בהגיענו לגיל הזיקנה. 

בגיל הזה אנחנו נתקלים יותר ויותר, בנסיגות בתפקוד, בכבדות שמיעה, בכבדות בראייה.  

בעזרת זיכרון טוב, אותם קשישים מסוגלים להתמודד בדרך טובה יותר עם בעיות הזיקנה, להמשיך לתפקד בחיים בדרך טובה,  גם כאשר אחת  מחמשת הראיות, ראיית הראייה, השמע, הריח, הטעם, המישוש והמגע מתקשה בתיפקוד שלה.

לדוגמא, אני כיום  לא רואה דבר דרך העיניים החיצוניות, בכל זאת אני ממשיך לתפקד בחיי היום יום, כמעט כמו בימים שבהם ראיתי. 

אני מתלבש, מתקלח ומתגלח בלי עזרת הזולת, נוסע ומגיע למקומות שאני חפץ להגיע אליהם, בלעדי הזיכרון לא הייתי מסוגל לעשות את כל מה שאני עושה כאדם עיוור חזותית. 

כאמור, הזיכרון מאפשר לי כאדם עיוור חזותית, להמשיך ולתפקד בדרך טובה, על אף העיוורון החזותי.

לזיכרון יש עוד תפקיד רב חשיבות בגילאים המתקדמים של החיים, כאשר חוש כלשהו ראייה כלשהי מתכהה, הוא יכול להזהיר אותנו מפני מכשולים שיכולים לפגוע בנו, או להזיק לנו. 

למשל, כמו ילד קטן שנוגע בתנור וניכווה כתוצאה מכך, הוא מכניס לזיכרון שלו שנגיעה בתנור חם, עלולה לגרום לו לנזק. 

כך גם הדבר לגבי אדם מבוגר וקשיש, כאשר אחד מהחושים או הראיות שלו מתכהה. 

אתן דוגמא מעצמי כאדם עיוור חזותית, ברגע שנתקלתי במקום כלשהו בעבר, ברגע שאני מגיע אל אותו המקום לאחר מכן, הזיכרון מדליק לי נורות אדומות האומרות לי להיזהר ולנקוט באמצעי זהירות באותו המקום, כדי שלא אפגע שוב באותו המקום, או מאותו המכשול שנמצא באותו המקום. 

מכל הכתוב  עולה שהזיכרון שותף פעיל בכל פעולה או מעשה בחיים שלנו, בלעדיו החיים שלנו עשויים להיות לא חיים. 

כאמור למען החיים שלנו , עלינו לחפש יומם ולייל פעולות ותרגילים שיעוררו ויפעילו, את מערכת הזיכרון שלנו כדי לשמור על טיבו ואיכותו ככל האפשר, גם בהגיענו לגיל הזיקנה. 

במידה ואנחנו מגלים תקלות של שיכחה, כמו איפה הנחנו את המשקפיים, או היכן הנחנו את המפתחות, במקרים הללו אין צורך להיכנס לחרדות של אובדן הזיכרון.

אלא להרגיל את עצמנו להיות מסודרים, להניח את מה שחשוב לנו במקומות קבועים בבית.            

לעיתים אנחנו יכולים להיות מוטרדים ממחשבות של, האם כיבינו את האור, האם סגרנו את הגז, האם נעלנו את הבית. 

כדי להתגבר על זה, עלינו ללמוד להשתמש בכמה שיותר אמצעים וחושים שיגרמו לכך, שאכן נדע בבירור שכיבינו את האור, שסגרנו את הגז ושנעלנו את הבית. 

בקיצור, כל מאמץ ופעולה שמסייעים לנו לפיתוח וריענון הזיכרון, שווים מעל ומעבר.

הזיכרון יכול להיות תחליף במגבלות גופניות למיניהן, אך לזיכרון אין כל תחליף שיכול להחליפו. 

כתב ישראל רוזבסקי רז בנושא הזיכרון  

טלפון 054-6747717, מייל Israel.raz9@gmail.com