במכתב לעצמה, נחתה על סמדר תובנת חיים שהפכה למצפן חייה המחודש:
"הבוקר, כך וכך לספירת העומר, פסח תש"פ, התעוררתי לזמרת הציפורים ושמיים תכולים, כאשר גפיי לא נעות, עיניי פקוחות ופי עדיין לא יכול להיפתח, לא להוציא קול ולא לבטא במילים החוצה את אשר היה כנראה מבטא לכל כמו כל בוקר אחר מואר ויקר.
"…הבוקר עם הזריחה העירה והאירה את עיניי זו התמונה, אשר עיניי שעות לא זזו ממנה ושאלתי עצמי מדוע ומה מספרת לי ומה המסר מזו התמונה, מזה הציור, ציור ראליסטי בצבעי שמן שעבורי היו אלו נגיעות ראשונות לצייר בשמן כי תמיד חשבתי שהוא שייך רק לציירים כמו ואן גוך ומוכשרים כמוהו. אך בדרכי החדשה לפני כחצי עשור לגעת גם בשפורפרות צבעי השמן ובדי קנבס ולבקש הדרכה, דרך ציור זה ושלושה נוספים שותפים לו, למדתי טכניקות איך לבצעם ולאפשר לידיי הפגועות ליהנות מחווית העשייה ולקבל על הדרך את טיפוליהם כדי לא לוותר להן על איבוד יכולות תפקודן עקב התאונה.
"…הבוקר דרך מבט בציוריי ראיתי בעיני מתוך מראת לבי, את השינוי שחל בי ומציידת נועד לי להיות דייגת להמשך חיי.
סמדר, מה בין צייד לדייג ?
"צייד יוצא בכל בוקר לחפש את הטרף הבא כדי לצוד לבטנו די מזון להמשך קיומה. כשנגמר הטרף הנוכחי, שוב יוצא לצוד את הטרף הבא ותמיד גם נזהר שלא ייהפך לטרף עבור אחר. דייג, לעומתו, יושב בנחת ושלווה, מכין את חכתו, בקצה שם את הפתיון וממתין שעות לסחורה המתאימה שתעלה בחכתו. הוא אף בוחר לעצמו איזה דג מתאים עבורו ואיזה ישיב להמשך דרכו".
ומה בין סמדר ובין צייד ודייג?
"בהתבוננות ארוכה בציור 'שלוות הים' דמיוני ראיתי את עצמי, בדמיוני, שם בצד עם החכה בין ידיי, אחוזה היטב לכיסא המניע את גופי לממש את רצונותיי ובשתי ידיי, נעזרות אחת בשנייה ומכינות את פיתיון רעיונותיי ודרכי יישומם בים היצירות שלי.
"פתאום חשתי שהמחלה הכרונית, איבוד עצמאות תפקודי הגוף ומצבי בשנים האחרונות, נועדו לומר לי: 'סמדר, הפסיקי במרדף הזה שאינו מתאים לך'. כל טרף שימצא בציד הבא הוא פתרון לכאן ועכשיו, ומאיר אותי לעוד מרוץ. בעצם זה לא אני ולא ייעודי.
"התאהבתי בציור שהחל לספר לי מה ייעודי האמיתי, ואיך לא סתם הידיים שלי הצליחו ללמוד טכניקות ציור וכו'. הרגשתי שהציור מדבר אלי מתוך בדי הקנווס והצבעים ואומר לי: "סמדר, שם, במבטחים, אלו הם השורשים האמיתיים להם נועדת כאן, להמשיך להשלים את החיים".
"כשעבדתי בעולם ההייטק הטרף היה שמן וטוב, אך לווה תמיד בחשש להיטרף על יד מתחרים. תנאי העבודה הנדיבים, חו"ל, רכב חברה ופרנסה מכבדת היו חלק ניכר מחיי. אבל מה מעבר לכך? הציור משמש אותי היום הן עבור שיקום ושמירה על אי התדרדרות מצב תפקודי ידיי מצד אחד, אך בעצם מספר גם את סיפור ערכי חיי".
